ישראל קליוסטרו אמר ש...זאת אומרת הקוסם אמר. אם הקוסם אומר שווה לשמוע, אחרת איך תדע מה אמר הקוסם? הגיוני לא? אפשר למצוא את ישראל קליוסטרו גם כאן, בעיקר כאן www.hakosem.co.il
יום ראשון, 29 ביוני 2025
מי השתמש במושג מנטליסט ראשון בעברית?
מעניין שאתה שואל על המקור של המונח "מנטליסט" בעברית. למרות שהמונח נפוץ כיום בעברית, אני מתקשה לזהות בוודאות מי טבע אותו לראשונה. המילה היא שאילה ישירה מהמונח האנגלי "mentalist", שהתפתח במאה ה-19 לתיאור מופיעים שהתמחו בקריאת מחשבות והדגמת יכולות מנטליות לכאורה.
פוף הקוסם, כן יש קוסם צעיר וקוראים לו פוף
"פוף הקוסם" – סיפור על קסם, כישלון והשראה
קוראים לי פוף.
טוב... לא תמיד קראו לי ככה.
פעם הייתי ילד רגיל עם אהבה לא רגילה – קסמים.
הייתי מתאמן שעות, אבל תמיד משהו השתבש: הקלפים התבלבלו, הקסם התגלה, והקהל – אחותי או אבא – צחק במבוכה.
היה בי משהו עיקש. לא ויתרתי. לא כי הצלחתי – אלא כי רציתי להבין.
להבין איך אפשר לגרום לעולם לעצור, רק לרגע, ולשאול:
“רגע, איך זה קרה?”
אבל את הרגע האמיתי שעיצב אותי – אני זוכר בבירור.
הייתי בן שבע.
אמא לקחה אותי למופע קסמים בקניון, ואני לא באמת התלהבתי.
עד שהוא עלה לבמה.
קליוסטרו.
הוא לא נראה כמו קוסם מהספרים.
הוא נראה כמו מישהו שהגיע מזמן אחר – חצי פילוסוף, חצי משוגע, כולו קסם.
הוא לא שאל "רוצים לראות קסם?" –
הוא פשוט הפך את העולם לקסום.
אני לא נשמתי.
ואז הוא אמר משפט שנחקק בי לנצח:
“הסוד הוא לא בקלפים, לא בשרביט – אלא במה שאתה מוכן להאמין שאפשרי.”
באותו לילה החלטתי שאני אהיה קוסם.
שאני אמצא את הדרך שלי לגרום לעולם להשתנות – אפילו לרגע.
וכשחיפשתי לעצמי שם בימתי, זה בא דווקא מתוך כישלון נוסף – קסם שלא עבד, וחבר שצעק "פוף!" וכולם צחקו.
אבל הפעם אני צחקתי איתם.
כי "פוף" היה בדיוק מה שחיפשתי:
הצליל של הרגע שמשתנה.
של טעות שהופכת לקסם.
של ילד שמבין שלפעמים הקסם האמיתי – זה שאתה נשאר עצמך.
עברו שנים. התבגרתי, הופעתי, למדתי, נכשלתי, הצלחתי.
ואז – ערב במה פתוחה.
וקליוסטרו, האיש, האגדה – המנחה.
כשהופעתי, עשיתי קסם קטן עם דף ריק שהופך לציור של הילד שהייתי.
שקט.
כשירדתי מהבמה, הוא עמד שם.
והוא אמר לי:
“פוף, אה? מעניין… אתה לא מסתיר כלום – וזה הקסם הכי קשה.”
לא היו מחיאות כפיים.
לא היו זיקוקים.
רק מבט, משפט, והבנה עמוקה:
אני קוסם.
לא כי אני הכי טוב,
אלא כי אני הכי אני.
ומאז, בכל פעם שאני מופיע – אני מנסה לחזור לשם.
לרגע שבו ילד בן שבע הרים עיניים,
והאמין שקסם באמת אפשרי.
פוף.