מסמך מקור
תוכן הכתבה (OCR)
■ אורן צבלין ■ צילם: בועז לניד
"יא אללה, שלוש שלושים ותשע" בססתי צפורניים בעצבנות "נו, אוטובוס סע כבר, סע…" האצתי בו, כמעט בוכה, משתמש בכל הקללות שרק אפשר לחשוב עליהן, מאיים בהג אכזרי על הממוזרים, שדווקא לכבודי החליטו להכריז "אדום" לכולם וורקע על רצפת האוטובוס ברגל מלאה נירונים.
להגיע, אני חייב להגיע… שלוש ארבעים ואחת. האוטובוס נעצר בתחנה. אני יורד ממנו במהירות־שיא ופותח בריצה מטורפת לעבר הרכבת… לא, אסור לי לפספס את זה!!!
שלוש ארבעים ושלוש. אני חופס מקום מול מסילת הברזל של תחנת רכבת צפון בתל־אביב. הקוסם הגדע קליוסטרו (לא מספיק שאני חצי מת מהריצה, אני גם צריך להגיד את השם הקצר הזה) החליטם להרוג אותי — או מתן: איפה היית? כן, אז קליום… נו, זה שאמרנו קודם, החליט שהוא – בעזרת אנשים שליד פסי הרכבת – קושר את עצמו בשלשלאות ברגל חזקות ועבות למסילה ונותן לעצמו בדיוק 70 שניות להשתחרר. אחרת, שלא־ינדע, קטר רכבת חסר סבר רחמים יחלק אותו לשלושה חלקים בגלגליו ויעבירו לעולם הבא בטום סע…
אני מודה – סקרן אותי לאללה לראות את הקוסם הגדול הזה מעמיד את עצמו במבחן. "קוסם, קוסם," כך סחתי להילה, שנערכה אתי (אלא מה…) "אבל להשתחרר מכבלי מתכת תוך דקה וקצת זה פשוט בלתי אפשרי!"
כיתוב תחת תצלום: אמותי – והתבתי חותם מסוקרן לעבר המסילה…
הא, כמעט ששכחתי – אנילא הסקרן היחיד בארץ. בכלל לא. אולי שלוש מאות איש (וזה המון) שרצו ליד המסילות, מתחינים אף הם לוס שאמור לקרות בכל רגע. ומעניין, רובם המוחץ היה ילדים – ממש חברה בגילנו…
בשעה שלוש ארבעים ושלוש בדיוק אמור היה קליוסטרו המהולל להיקשר למסילה ולהתחיל להשתחרר מהקשרים. מאות אנשים עמדו חיכו, וחיכו וחיכו…
רבע לארבע. דבר לא קורה. העניין מתחיל להיראות חשוד. הקהל מתחיל להתעצבן. מתח רב שורר בין האנשים. כולם דדכנים לראות את הגג. יקרה משהו?
עשרה לארבע. מתחילה התגודדות המונית ליד איזה פקיד בחליפה. הרגו אותי – זה הקוסם בכבודו ובעצמו!!! קצת קשה לפלס אליו דרך בין קליפת האנשים העטופות אותו. בקושי אפשר לראות את קצה זקנו מבצבץ מהיכנשהו. עדיין לא ברור מה קורה.
חמישה לארבע. המתח מתחיל להתגגש. הדומיה ששלטה במקום לפני דקות מעטות…
עמוד: 14
מקור: ארכיון קליוסטרו
