כשאנחנו מדברים על "קסם", הכוונה היא לא רק לזריזות ידיים או לטריקים ויזואליים. מדובר במנגנון פסיכולוגי עמוק הרבה יותר. מחקרים בתחום הפסיכולוגיה החיובית ומדעי המוח מראים שכאשר בני אדם חווים יחד תחושת פליאה (Awe) – אותו רגע שבו המוח שלנו מנסה להבין משהו שנראה בלתי אפשרי – נוצר חיבור מיידי ועוצמתי. עבור מורים ואנשי חינוך, זהו הכלי האולטימטיבי: הרגע שבו התלמיד (או הילד הפרטי שלנו) עוצר, פוער עיניים ושואל "איך זה קרה?", הוא הרגע שבו נפתחת דלת ללמידה ולתקשורת.
שבירת השגרה הזו היא קריטית. ביום-יום, אנחנו פועלים על "טייס אוטומטי". אנחנו יודעים למה לצפות בבית הספר, במשרד, ואפילו בבילויים משפחתיים סטנדרטיים כמו סרט או מסעדה. אבל כאשר אנחנו נכנסים למרחב שבו חוקי הפיזיקה וההיגיון נראים כגמישים, המוח מתעורר לחיים. הדופמין משתחרר, הסקרנות גוברת, והחומות שאנחנו בונים סביבנו נופלות. זהו המצע המושלם לגיבוש. לא מדובר רק בבידור, אלא ביצירת זיכרון משותף חזק ("זוכרים איך הוא קרא לנו את המחשבות?"). זוהי הסיבה שארגונים ומשפחות משקיעים משאבים בחיפוש אחר אטרקציות שוברות שגרה – הצורך להרגיש שוב כמו ילדים, ולו לשעתיים, הוא צורך קיומי בסיסי שמאפשר לנו לחזור לשגרה טעונים באנרגיות חדשות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה